טל חוטינר

זה לא מחזה רגיל לראות את לני רקנאטי, נצר למשפחת האצולה הבנקאית, עומד בעצמו על הרגליים במשך שעות ומוזג יין לעוברים ושבים. אבל כשמגזין היין הכי נחשב בתעשייה בוחר את הבקבוק שלך לרשימת היינות הטובים בעולם ומזמין אותך לתערוכת היין השנתית והיוקרתית שלו במנהטן — אין לך הרבה ברירות גם אם קוראים לך לני רקנאטי. טל חוטינר לבש חליפה ונסע לראות את הספיישל רזרב 2013 של יקב רקנאטי עולה למגרש של הגדולים.

סוף אוקטובר בניו־יורק זה סוג של מתנה שכאשר היא נופלת עליך, אתה חוטף אותה בשתי ידיים. בגלל מזג האוויר, רגע לפני שהמעלות יורדות למקומות בלתי נסבלים, בגלל שזה קצת לפני מבול השופינג הגדול, ומבחינתי גם בגלל אחד האירועים היוקרתיים ביותר של עולם היין העולמי שמתקיים כאן מדי שנה בסתיו. את התערוכה, או בשמה הארוך עד לעצבן — wine spectator's new York wine experience — מקיים "וויין ספקטייטור" שנחשב למגזין החשוב והמשפיע ביותר בעולם היין. עורכי המגזין ומבקרי היין הכותבים בו עוברים וטועמים בכל שנה ושנה ממיטב היינות בעולם, ומדרגים אותם לפי סולם דירוג מובנה שייסדו, כאשר ציון של 90 נקודות ומעלה נחשב לאירוע מעולה ודי נדיר.

הצטיידתי בחליפה המתבקשת ובעניבה תואמת, שמחתי להחליף את הקיץ הישראלי של סוף אוקטובר בסתיו שמתחנף כמו שצריך לקוד לבוש שכזה, רגע לפני שהמעלות ירדו מתחת לאפס, ושמתי פעמיי אל האולם הרווי בכישוף הענבים כדי לבדוק מי הבקבוקים שלקחו את כל הקופה.

השנה היו אלה 267 יינות מכל רחבי העולם ומכל הסגנונות והשיטות, שקיבלו ציון של 90 ומעלה, והוזמנו להשתתף בטעימת המבקרים המפורסמת שנמשכה יומיים, ובמסגרתה מזג כל יקב רק את היין המצטיין שלו, אותו בחרו המבקרים.

בין עמדות הטעימה אפשר היה לראות נציגים בכירים או בעלי יקבים שמזגו את יינותיהם ונתנו הסבר או שניים על היין, היקב והאזור. בשני אולמות רחבי ידיים שהיו מלאים במיטב עיתונאי וחובבי היין העולמיים התהלכתי מרחף כמעט בין הדוכנים שמעליהם התנוססו שלטים עם מילות הקסם כמו שאטו מארגו, שאטו מוטון רוטשילד, שאטו לאפיט רוטשילד, לינץ' באג', הוט בריון מבורדו, לצד מיטב היינות מאזור מונטלצ'ינו בטוסקנה, ברולו וברברסקו מצטיינים, סיציליאניים מושלמים, די הרבה יינות מצוינים מארצות־הברית, שמפניות מעולות כולל בצירים נדירים ואפילו פורט מבציר 1941 של יקב בשם קופקה שהיה מרהיב. בקיצור כל הטוב של עולם היין, כאשר בין ההוד וההדר הזה גם נציגים לתעשיית היין הישראלית שהולכת ותופסת מקום טוב במדרג.

המוזג שלנו, לני רקנאטי

הנציג הישראלי הבכיר כאן הוא ללא ספק לני רקנאטי, הבעלים של יקב רקנאטי, שהוא גם המארח שלי בתערוכה. לני, נצר למשפחת אצולה בנקאית שהחליף את שטרות הכסף באהבתו הבלתי מתפשרת לחביות יין, לא מנסה וגם לא מצליח להסתיר את התשוקה הגדולה שיש לו לתחום. הוא כל כך אוהב יין, ובעיקר את היין שלו, ובעיקר את הבקבוק הספציפי שזיכה אותו בהשתתפות בתערוכה, עד שהוא נעמד מאחורי הדלפק ובמשך כמה שעות פשוט מוזג כוסות לכל מי שמגיע לטעום, ומפליג בהסברים ובשבחים על יין הדגל של היקב המשפחתי — הספיישל רזרב 2013 שלמעשה העניק לו את תואר היצרן של אחד היינות הטובים בעולם.

לני נהנה לגבות מהעיתונאים ומהטועמים את התגובות ואת המחמאות ליין, והם מצידם מביטים בו ביראת כבוד השמורה לאנשים שגאים בתוצרת שלהם. דבר שלא מפריע לו כמובן ללכת ולטעום גם יינות של אחרים, כשהוא מלווה בשני הבנים שלו שהגיעו יחד איתו לתערוכה. השלושה מושיטים את הכוסות המתמלאות ומתרוקנות חליפות, לוגמים, מגלגלים, טועמים, מדרגים, משווים, נזכרים בטעמים, בריחות, בשנות בציר של עוד ועוד יינות שנמצאים גם הרחק מכאן, במרתף ביתם. אין ספק, מדובר בשלישייה בעלת ידע נרחב שלא מתגלגל בחביות ככה סתם, והלוואי ויכולתי להתפלח אליהם לתוך המקרר הביתי.

בכלל, מעניין להסתובב עם פיגורת יין בסדר גודל כזה ולהתרשם מהידע ומההבנה שלהם את עולם היין, שניטעו בהם בגיל צעיר, עת סב המשפחה, אביו של לני, היה חוזר מנסיעותיו בעולם ומביא הביתה יינות משובחים, שבארץ אפשר היה רק לחלום עליהם. ולא רק ביינות איכות היה מוקף לני בצעירותו, אלא גם בגפנים שגדלו בחצר הבית בחיפה.

היין מצוין, ההסברה פחות
 
עם היסטוריה כזו, מה הפלא שעכשיו, במהלך ארוחת טעימות מיוחדת במסעדת "נור" הניו־יורקית של השף מאיר אדוני, עומדים רקנאטי וגיל שצברג, היינן הראשי של היקב, ומספרים לקהל המרותק את תולדותיהן של הגפנים העתיקות בארץ הקודש. הסיפור מתחיל בזני הענבים מראווי וביטוני (עליו כתבתי לא מזמן) שהם אותם זנים עתיקים ובלעדיים לארץ ישראל, שזוהו ומופו על ידי היקב במחקר מעמיק, ואשר מהם מייצר יקב רקנאטי יינות בכמויות הולכות וגדלות. לי, כעיתונאי ישראלי, היה פשוט תענוג לראות ולשמוע עיתונאים מומחים מכל העולם, מתלהבים מסיפור הזנים ומהקשר של היקב והיינן עם הכורם הפלסטיני שמגדל אותם. הטעמים השונים ויכולת הענבים להתמודד עם מזג האוויר הישראלי הקשוח היו במרכז העניין, כמו גם ההתאמה לאוכל המתובל הישראלי שהוכן במטבח של נור.

בהמשך הארוחה, טעמו העיתונאים שני יינות אחרים של היקב, שוב עם דגש על אופיים הים־תיכוני, כמו למשל קריניאן פרא מהסדרה הים־תיכונית שמגיע מכרם בעל לא מושקה. היין זכה לתשואות ואחד העיתונאים שכותב במגזין הנחשב " wine enthusiast" ציין שזהו היין הישראלי שמקבל אצלו את הציון הגבוה ביותר בציר אחרי בציר.

ולסיום, עלה על השולחן היין שלשמו הגענו עד הלום — הספיישל רזרב האדום 2013 — שזכה בציון 90 ושמייצג את הרקנאטים בתערוכה. מדובר בבלנד מרשים של קברנה סוביניון, סירה, מרסלאן וקריניאן, שתואר על ידי מבקרי הוויין ספקטייטור כ"יין עשיר מאוד עם ניחוחות פרי כמו שזיף ופטל, עם חומציות מאוזנת ותיבול רענן ואניסי, ופלפול לסיום. ללא ספק כיוון ים־תיכוני וארץ ישראלי שחידד את הבידול אליו הולך היקב וגם ענף היין הישראלי".

נישאים על גלי המחמאות, חזרנו לתערוכה, ושם ניסינו להבין מדוע יש כזו פליאה בקרב מבקרי יין מנוסים נוכח בקבוקים מוצלחים מישראל. אז מסתבר שבעוד ביין עצמו אנחנו עושים עבודה טובה, הרי שיש לנו עוד מה להשתפר בכל הנוגע להסברה, כי למשל, לא הרבה מאנשי היין בעולם יודעים שישראל היא יצרנית של יינות טובים. אלה שמכירים יין ישראלי מסווגים אותו כיין כשר המיועד לקידוש, ובכלל, אחת הבעיות של היינות הישראליים בחו"ל היא הכשרות. כיוון שהדרישה מצד היהודים במדינות השונות היא למצוא יינות כשרים על המדפים בחנויות היין, הרי שהיינות הישראליים לא נמצאים על המדפים הכלליים לצד יינות דומים מדרום צרפת, לבנון או אפילו ספרד, אלא מרוכזים במקשה אחת, במדף נפרד ותחת הכותרת: "יינות כשרים". מי לצידם על המדף? עוד יינות כשרים, כמו למשל יינות קידוש אמריקאיים שעושים לך צרבת רק מעצם ההתבוננות בבקבוק.

מיותר לציין שחובב היין האמריקאי לא מעיף אפילו חצי מבט לכיוון המדף הכשר (אלא אם הוא יהודי שומר כשרות כמובן) ולא נחשף, טועם או מתרשם מתעשיית היין המתפתחת שלנו. אז כמה שטוב שיש תערוכות כאלה שמגישות את הכוס המלאה ביין ישראלי מצוין עד לשפתיים של האנשים הנכונים בתעשייה. כי היין הישראלי שלמדנו לייצר עם השנים הוא ללא ספק שגריר נהדר למדינה, במיוחד נוכח הסיפורים האלה, שסופרו כאן, כמו שיתוף הפעולה של יקב ישראלי עם כורם פלסטיני שייצרו ביחד את אחד היינות הטובים בעולם. ואת זה לא אנחנו קבענו, אלא המומחים של מגזין היין הכי נחשב שיש.