גבי בר-חיים

זאת אחת מתערוכות היין היוקרתיות שיש, והיא נערכת במיקום לא פחות נוצץ: טיימס סקוור בלב מנהטן. תמורת 340 דולר יכולים האורחים לטעום ללא הגבלה את היינות הכי טובים ויקרים בעולם. ממש גן עדן של שותים ושיכורים. השנה לראשונה זכו ארבעה יקבים ישראלים — קסטל, רקנאטי, צרעה ותבור — לציונים מעולים בדירוג של "Wine Spectator", מגזין היין הנחשב בעולם, ובעקבות כך גם בזכות להשתתף בתערוכה. גבי בר־חיים ליוותה את הייננים הישראלים בניו־יורק ושמעה מהם למה אין לנו במה להתבייש.

צהריים חורפיים בניו־יורק. עמוס במסעדת Maialino הצמודה לגרמרסי פארק שבמנהטן. הכתובת יוקרתית, האורחים יותר. בחדר האחורי של המסעדה מתנהל אירוע ראשון מסוגו: טעימת יינות ישראליים של ארבעה יקבים, שזכו לראשונה בציונים גבוהים בדירוג של ה"Wine Spectator", מגזין היין החשוב בעולם, וקיבלו את הזכות להציג את היין באירוע הטעימות היוקרתי של המגזין.

על הפרק: טעימה לבלוגרי יין אמריקאים. המשתתפים: ייננים ובעלי היקבים רקנאטי, צרעה, קסטל ותבור. כולם מנסים לשמור על קוליות, אבל בעברית מרשים לעצמם להביע רגשות. האוויר סמיך מציפייה ומחימום־יתר, למרות שהטמפרטורות בחוץ סבירות יחסית. בקבוקי היין הסגורים מסודרים בפינת החדר. הבלוגרים המקומיים מוצאים מקומות ישיבה. הכל מוכן למופע הישראלי. יש רק בעיה קטנה: מישהו צריך לפתוח את הבקבוקים ולאף אחד מאנשי המקצוע בחדר אין פותחן יין. כפיים. עוד רגע "יהיה בסדר" ישראלי קלאסי נכנס לפעולה.

אבל צחוק בצד, 2016 תיזכר כשנה בה היינות הישראליים סוף־סוף עלו לשחק במגרש של הגדולים, וזה ממש לא מובן מאליו. האמת? כעם וכמדינה חסרי מסורת רציפה של ייצור יין ושתייתו — לא ממש היה לנו סיכוי. בהתאמה, בעשורים הראשונים לחייה ישראל הפיקה יותר מלחמות מאשר יינות ראויים לשתייה. בהמשך, כשכבר התפתחה אצלנו תעשיית יין מכובדת, העולם לא ממש התעניין במה שיש לנו להציע בתחום, אלא בסכסוך הישראלי־פלסטיני. המפץ הגדול הגיע במפתיע, מצידו של מגזין היין היוקרתי "וויין ספקטטור", שנחשב לאורים־ותומים בתחום ובחר להקדיש את גיליון אוקטובר האחרון שלו — כולל השער — לישראל ולהכתירה כאזור יין מסקרן, לצד מדינות שלהן תעשיית יין מתפתחת כפורטוגל ויוון. על שער המגזין נכתב: "יינות ישראליים — איכות מפתיעה מאזור מתפתח", ובתוכו הוקדשו הכתבות המרכזיות לתעשיית היין המקומית. לצורך התחקיר ביקרו אנשי המגזין בארץ, טעמו מגוון יינות מקומיים ובחרו לראשונה להעניק לארבעה יקבים ישראליים ציונים גבוהים. מבחינת יצוא היין הישראלי, מדובר במהפיכה תודעתית — וגם שיווקית — אדירה.

ערן פיק, יינן ומנכ"ל יקב צרעה, ואחד הכוכבים בסצנה המתפתחת, מסכם את גודל ההפתעה: "בואי נגיד שכשהצלמת של המגזין אמרה לי שזה הולך להיות שער, אמרתי לה שהיא משוגעת. לא האמנתי שמדינה כמו שלנו תהפוך להיות מוכרת כאזור יין. הגיע הזמן שיראו את ישראל גם כמדינת יין ולא רק כמדינת טרור ומלחמות וביבי נתניהו".

"אני עושה יין, לא פוליטיקה"

הציונים בטעימות גם זיכו את ארבעת היקבים בהשתתפות בתערוכה של המגזין: תמורת סכום פעוט של 340 דולר יכול חובב היין לפסוע לתוך New York Wine Experience 2016, הסופר־בול של תעשיית היין העולמית, ולטעום בחינם וללא הגבלה את היינות הגדולים בעולם, מהסוג שהעו"ש לא מאפשר לרכוש. כמה שמות להמחשה, שיעיפו את הלסת למי שטיפה מבין: שאטו פטרוס, שאטו מוטון רוטשילד, שאטו לאפיט רוטשילד, אורנלייה — ממש לונה־פארק למבוגרים.
בקומה הרביעית של מלון "מרקיז" בטיימס סקוור יש תור מנומס וישר, שיתעקל ככל שיעברו השעות ותעלה רמת האלכוהול בדם. לצד ניו־יורקרים עשירים נמצאים כאן גם בעלי רשתות מהמערב התיכון ואספני יין יפנים שלא מחמיצים שום בקבוק. ליד הדוכנים של השמות הגדולים אנשים שלפני שעה עוד שמרו על פאסון מאבדים שליטה. פעם בדקה בממוצע עוד גבר בגיל העמידה תוקע לך מרפק בצלעות ומסביר שאין מה לעשות: "מיי פרנד, אם את רוצה להגיע לפני שנגמר, את חייבת להילחם על זה, זו פריווילגיה להשתכר מהיינות הכי טובים בעולם".

בדוכן של שאטו פטרוס רק החזק שורד. בדוכן של שאטו לאפיט סוגרים את הבסטה מוקדם. "נגמר היין", הם מסבירים לכל הגרופיז שאיחרו. האמריקאים, מתברר, מנומסים רק עד שזה מגיע לזכות לטעום ללא הגבלה יין צרפתי מהיקרים בעולם. להתנסות ביינות שהם לא מכירים מהמידל־איסט זה כבר עניין אחר לגמרי. הגבר שעומד מאחורי מופתע שבישראל יש תעשיית יין איכותית ומציע קהל שבוי: "אוונגליסטים יקנו כל דבר שיגיע מישראל". מישהו אחר תהה אם היקבים הישראליים הם בשטחים הכבושים, מזכיר את אחד החסמים הבולטים ליצוא: הפוליטיקה של היין.
אור נדבך, היינן של יקב תבור, מסביר שרוב היקבים ינסו להימנע מלהזכיר שהם יושבים על אדמה מסוימת. "יש חשש מהחרמות, אבל מצד שני, יש יקבים מגוש עציון שדווקא מדגישים את זה, כדי לפנות לקהל שלהם. אני יכול רק להגיד שאני עושה יין, וזה מה שמעניין אותי. לא פוליטיקה".

מייק וויין נוט וור?

"משהו כזה. כן".

בדוכן של רקנאטי היינן גיל שצברג והבעלים לני רקנאטי, מבעלי היקב ודור שלישי למשפחת אצולה ועסקים ישראלית מהמפורסמות בישראל, מוזגים כוסות יין לקהל כאחרונת הדיילות. "הרבה אנשים קונים יקב כי זה כיף", מסביר רקנאטי את הטרנד שהוא חולק עם אלמונים כמו אנג'לינה ובראד, סטינג וסלבס נוספים…
"בשביל רבים מהם זה עניין תדמיתי. אני עשיתי את זה כי אני באמת אוהב את זה. ואני מאמין שתוך עשרים שנה ישראל תהיה כמו צ'ילה מבחינת אזור יין. את יודעת מה אומרים: כל עוד מפסידים — זה הובי, כשמרוויחים — זה ביזנס. אז אני שמח להגיד שכיום זה גם וגם".

יינן פלסטיני סודי

אגב, את ההתעניינות העולמית ביינות ישראליים אפשר לייחס גם לבאז שייצר יקב רקנאטי בתחילת השנה עם יין המראווי שלו. במסגרת החיפוש אחר בידול ואיכות מקומית הגיע שצברג, איש מקצוע מעולה, ולא פחות מזה נחמד, למראווי. מדובר בזן ענבים קדום שחיבר באחת את ההווה בעמק חפר למסורת התנ"כית של שתיית יין. לא מזיק גם שהמראווי אוחז בסיפור סקסי, כולל אזכורים לשמו בתנ"ך ויינן פלסטיני סודי שמעורב בפרויקט. ה"ניו־יורק טיימס" זיהה את הפוטנציאל האקזוטי ומיהר לכתוב על היין שישו היה שותה, וגם צוות של CNN הגיע לבדוק את הסיפור מקרוב. "אני חושב שזה חלק מהחיפוש אחרי השאלה מה זה יין ישראלי", אומר רקנאטי. "להתעסק עם ענבים שיש רק כאן".

ואיך נתפס היין הישראלי?
 
"יש מקרים בהם קיים בחו"ל חסם תדמיתי כלפי היין הישראלי. אנשים שחושבים שיין כשר זה יין קידוש, וכן העובדה שישראל לא מוכרת כמדינת יין. מבחינת חובבי היין, בקבוק מישראל זה כמו בקבוק מקמבודיה. הדרך היחידה לשנות את זה הן טעימות".
 
אמר ועשה. רקנאטי, מהישראלים האלה שיודעים לשאת בכבוד חליפה ועניבה, הגיע לניו־יורק בלי אגו. בזמן שהיקבים מחו"ל הסתפקו בשליחת יינן ואיש שיווק, הוא התעקש להגיע בעצמו, וגם לעמוד מאחורי הדוכן. עד כדי כך הוא נכנס לתפקיד הברמן, שלא זיהה את המייסד והבעלים של ה"וויין ספקטטור", מרווין שאנקין, שקפץ להגיד אהלן. "הוא התחיל לדבר איתי, שאל שאלות", רקנאטי נבוך. "עכשיו, הרי ראיתי את התמונות שלו מיליון פעם, אבל הבעיה שלי היא שאני לא זוכר פרצופים. ואנחנו מדברים, והוא מאוד מפרגן, ובשלב מסוים לא התאפקתי ושאלתי בנימוס 'ומה אתה עושה, אדוני?'
 
אאוץ'
 
(צוחק) "אבל איש מאוד נחמד בסך הכל".

רקנאטי הוא מהמנצחים הגדולים של הטעימה במגזין, לצד יקב צרעה, שהצליח להכניס ארבעה יינות לרשימה, כולם בציון 90 ומעלה, וזאת במגזין הנוהג לקמץ בציונים כשמדובר ביינות ישראליים.
לאורך השנים היו אלה חסמים כמו חוסר ידע מוחלט על ישראל כאזור יין, כמו גם צירוף המילים "יין כשר", שמעלה מהאוב את המנישביץ, אותו יין מתוק לקידוש, שלא ממש סייעו ליינות ישראליים להתאזרח בחו"ל. או כפי שניסחה זאת הבלוגרית יולנדה שושנה בטעימה: "אני מאוד מתרגשת לטעום יין ישראלי, כי מה שהכרתי עד עכשיו היה במפגשי הפנויים־פנויות של הקהילה היהודית כאן, וזו לא היתה חוויה נעימה".