מעריב

לרגל חודש המודעות לסרטן השד, מצטרף יקב רקנאטי לתמיכה במתמודדות ובהעלאת המודעות לאבחון מוקדם. טליה לוין בשיחה עם האישה שמאחורי הפרויקט

תאריך פרסום: 4/10/20

לכתבה המלאה

אוגוסט מועד הבציר ובין הכרמים מתרוצצת אישה עם מזמרה, הכירו את מעיין חי, מנהלת הכרמים של יקב רקנאטי

"אז את ג'דאית"?, אני שואלת את הבחורה החייכנית והעדינה למראה, שעומדת בין הגפנים בשמש הבוקר המתלהטת בשמיים. "כן, אני לא פוחדת מאתגרים", היא עונה וצוחקת בקול בזמן שהיא מתכופפת והמזמרה בידה, בוצרת אשכול ענבים ובוחנת אותו בעיון. "עכשיו אני לוקחת למעבדה את כל הענבים שאספתי בששת הכרמים שכבר הספקתי לעבור בהם מהשעה שש בבוקר, כדי לבדוק אם הם כבר בשלים לבציר", היא אומרת וממשיכה לגפן הבאה.

למעיין חי בת ה־37 יש תפקיד מיוחד, והיא גם אחת הנשים הבודדות בארץ שעוסקות בו. היא מנהלת הכרמים והמחלקה החקלאית של יקב רקנאטי, ולמעשה, בשיתוף צוות היקב, היא זו שנותנת את האור הירוק להתחיל לבצור. לתפקיד מתלווה אחריות רבה מאוד, שכן יש לו השלכות על איכות היין שיתקבל, והוא גם דורש שעות רבות של עמידה בשמש, שיטוט בין הכרמים בשבועות שקודמים לתחילת הבציר ושעות ארוכות של ניתוח הנתונים במעבדה.
בימים אלו, לפני העונה הקשה של הבציר, היא נוסעת ממצפה רמון בדרום ועד מושב אודם בצפון, עוברת בין 80 חלקות הכרם של יקב רקנאטי, מפקחת על הדישון, ההשקיה, הריסוס וקביעת מועדי הבציר עם הייננים. לא נדיר לראות אותה יושבת על הברכיים ובוצרת לצד הפועלים בכרם. "הכי בעולם אני אוהבת להיות בחוץ, בשטח. להרגיש את עונות השנה, את מזג האוויר, את הטבע המשתנה לנגד עיני".

היא למדה ייננות, והחלום שלה להפוך לייננית הוביל אותה הרחק מכאן, לאוניברסיטת אדלייד באוסטרליה. את הקריירה המקצועית שלה התחילה בחברת ביוטכנולוגיה בינלאומית, מיד בתום לימודי תואר ראשון בביוטכנולוגיה. "הסתובבתי בעולם, לבושה בחליפה, וביליתי שעות בנסיעות בין פגישות. דווקא נהניתי מהעבודה, אבל לאט־לאט התחלתי להרגיש שהתכנים לא מרגשים אותי. משהו היה חסר לי". בנסיעה ארוכה מירושלים לביתה בגליל העליון, גמלה בלבה ההחלטה. "רגע לפני שיצאתי לדרך, שיתפתי את אחי בתסכול המקצועי שלי. מה החלום שלך? מה את אוהבת? הוא שאל אותי. עזבי את ה'צריכים' של החיים ותחשבי מה היה גורם לך לקום בבוקר עם חיוך על הפנים.
כל ההתחבטויות שלי התנקזו לכדי שלוש שעות של נסיעה לגליל. חשבתי לאן אני רוצה לקחת את חיי. מניתי את האהבות שלי טבע, אומנות, מדעים והרצון ליצור מוצר מוגמר שתהיה בו טביעת היד שלי ואז חשבתי על כך שיין משלב את כל הדברים הללו".

ככל שהעמיקה לחקור בתחום היין, מעיין נכבשה בקסמו והרגישה שמצאה את הדבר שמרגש אותה יותר מכל. שנת עבודה ביקב הרי גליל הבהירה לה שאכן כך הדבר, ובלי להסס היא ארזה מזוודה, התחתנה עם בן זוגה תובל, ויחד הם נסעו לאוסטרליה. היא ללימודי תואר שני בייננות, הוא, הקיבוצניק לשעבר, לעיסוק בחקלאות.
"היו שנתיים מגניבות ומלאות בהרפתקאות. שתינו המון יין, טיילנו וחיינו בטבע ובכרמים, הכרנו אנשים מכל העולם, ובעלי נכבש גם הוא בקסם של עולם היין. היום הוא מנהל הכרמים ועוזר היינן ביקב שאטו גולן".
גם לתחום הביו־דינמי נחשפה באוסטרליה, כשעבדה ביקב הנחשב מאוד NOON. זוהי שיטת גידול ייחודית, אורגנית, שבה משתמשים בתמציות צמחים ובתכשירים טבעיים שמשפרים את הקרקע והופכים אותה לתומכת יותר בחיים בכלל ובגפן בפרט.
עם תרמיל הידע הזה חזרה לארץ, לאחר טיול בניו זילנד, שבמהלכו עבדה ביקבים מקומיים.

ראית עולם, עבדת ביקבים בחו"ל, ובסוף חזרת לארץ?

"החיים באוסטרליה טובים מאוד, רגועים ומאוזנים. יש הרבה כבוד לטבע ולפנאי, אין ריצה וטירוף. אבל אנחנו ציונים. הסבים שלי הם ניצולי שואה שעלו לארץ ועבדו קשה מאוד כדי להקים את הארץ הזאת, ולכן אני מרגישה צורך ורצון להיות כאן ולתרום כל מה שאני יכולה כדי שיהיה כאן טוב יותר", היא אומרת בטון חף מציניות.
היא מתגוררת במושב כנף ברמת הגולן ומגדלת עם תובל את ילדיהם נעמי, יונתן ואוריה.
בשובה לארץ עבדה כייננית וכיועצת ליקבים, אך הרצון להביא לארץ את בשורת הכרם הביו־דינמי ולהיות חלק אינטרגלי מיקב בער בה. החלום הזה פגש את הרצון של יינני יקב רקנאטי, גיל שצברג וקובי ארביב, לפתח את התחום הביו־דינמי. יחד איתם היא מטפחת כיום חלקת כרם ביו־דינמי בנטועה.
זו בשורה מהפכנית בעולם היין בישראל, ויקב רקנאטי הוא מנושאי הדגל שלה. "אני שמחה מאוד שמצאתי יקב עם חזון שמוכן להשקיע הרבה כל כך בפיתוח תחום חדש ולא מוכר בארץ", היא אומרת.

בתוך כל זה, יש לך זמן לתחביבים?

"כיום זה קצת קשה יותר. בין הנסיעות והעבודה המעייפת בכרמים הבאנו לעולם שלושה ילדים, כך שיש לי פחות זמן לדברים כמו ציור, יוגה ומחול, שאני אוהבת מאוד. ובכל זאת, לא ויתרתי על הריקוד, ואני משתתפת מדי שבוע בחוג מחול לנשים".
ועדיין מפעם בה הרצון ליצור משהו משלה, לגדל גפנים בחלקה החקלאית ליד הבית ולהקים יקב בוטיק קטנטן, שבו תבקבק את תמציות החלומות שלה.

לכתבה המלאה

יוסי בוזנח חושב שיכולתם של הזנים מראווי וביתוני להתאים באופן מושלם לאזור הגידול שלהם, בשילוב עם הבידול הסגנוני שלהם, הוא המפתח המרכזי לחשיבותם.

כיף לטעום יין עם החבר'ה מרקנאטי. הם חפים מפוזה, מקצועיים וממוקדים, ולא מדברים בסיסמאות שיווקיות מתישות. בעיניי, הדבר הזה בהחלט משתקף גם ביינות שלהם אותם טעמנו. הסיבה הרשמית למפגש היתה השקת בציר חדש לשני יינות היקב המיוצרים מזנים ארץ-ישראליים קדומים, מראווי וביתוני מבציר 2017. יינות מדויקים, מאופקים, בעלי מורכבות רבה וחינניים. קל להרים גבה ולשאול כמה פעמים אפשר להתכנס עבור שני יינות בלבד, נישתיים ויקרים יחסית, שמיוצרים בנפח קטן כל-כך עקב גודלו, או אם תרצו – קוטנו, של הכרם ממנו נבצרים ענבי היינות האלה.

זהו כרם-בעל קטן, ללא השקיה, המעוצב ומגודל במבנה סוכה חברוני, אך הסיפור הגדול נמצא עמוק הרבה יותר והוא משלב בתוכו שני גורמים משמעותיים: האחד הוא האמונה המלאה ומובילות הענף בכל מה שקשור בבידול זני ייחודי – אף יקב גדול אחר לא לקח את הזנים המקומיים לחזית המיקוד השיווקי שלו והשקיע כל-כך הרבה בלימוד התנהגות הזנים הללו בייצור יין. הסיבה השנייה היא ההבנה כי רקנאטי לא משתעשעים עם הזנים האלה לצורך חידוד המסר הים-תיכוני הישראלי, אלא השקיעו בנטיעה של הזנים בשטחי כרמים נוספים ונרחבים, ובעתיד הלא רחוק נראה יינות צעירים, נגישים וזולים הרבה יותר, בסדרות היין הזולות יותר והמסחריות של היקב. זו לדעתי תהיה נקודת מפנה היסטורית בחשיפת הזנים הארץ-ישראליים לקהל היין בארץ ובעולם.

עבורי היתה הטעימה הזו מדד ברור לעקומת הלמידה שעוברים יינני היקב הזה והכורמים בגידול שני הזנים, מראווי וביתוני, לצורך ייצור יין. הזנים הללו קיימים כאן אלפי שנים, ומבחינתי הימצאותם פה בצורה חצי פראית זמן כה רב מהווה בסיס טוב יותר להתאמתם לאזור הגידול שלנו, מאשר זנים מפורסמים המגיעים מאזורי יין בעלי מאפיינים שונים לחלוטין מאלה הקיימים בארץ.

לא, אני לא מצפה או חושב שמראווי אמור להיות הזן הלבן הנמכר ביותר בארץ במקום שרדונה, ובטח לא שהביתוני הצנוע, יחליף את הקברנה סוביניון או המרלו, אך יכולתם של שני הזנים האלה להתאים בצורה מושלמת לאזור הגידול שלהם, והבידול הסגנוני שהם מייצרים בעצם קיומם, הוא המפתח המרכזי לחשיבותם. פינוטאז', למשל, מהווה רק אחוז קטן בלבד מייצור היין בדרום-אפריקה, אך אם תשאלו כל מומחה יין מה מייחד את תעשיית היין שם, תקבלו תשובה ברורה – פינוטאז'.

אבל חוץ מאשר סיפורי פילוסופיית יין, צריך גם קצת יין. אז טעמנו את שני היינות: המראווי הגיע לטעימה עם שני אחיו הבוגרים מבצירים קודמים; הביתוני הגיע לבד, פשוט לא נשאר יין מהבציר הקודם, שהיה הראשון שלו. שמחתי מאוד לראות איך חושבים אנשי היקב, עקומת הלמידה היא נהדרת, שני היינות הראו איכות גבוהה בד בבד עם דיוק מרשים.

רקנאטי, מראווי 2017

זהו הבציר הרביעי ליין המשמח הזה, שמרגיש מעין שילוב של שני הבצירים הקודמים, כלומר: ביטוי יפה של מאפייני הפרי מבציר 2016 יחד עם עידון ומורכבות של המאפיינים המינרליים בבציר 2015.

התוצאה היא שלמה, עגולה והרמונית, מלאה בניואנסים ריחניים ומושכים המתפתחים בכוס תוך כדי טעימה. פרי ירקרק יחד עם מליחות גירית קסומה, מבנה הדוק ומאופק, המשתלב באיזון רב בחמיצות חיננית ומעט טאנינים, המדגישים את רעננותו. הסיומת מינראלית, עגלגלה.
מחיר: 99 ₪

רקנאטי, ביתוני 2017

בציר שני ליין הייחודי והמסקרן ביותר המיוצר ביקב רקנאטי. הבציר הקודם הביא המון תשומת-לב ליינות היקב, הן מעיתונות היין בארץ והן מזו העולמית, אך כמות היין המועטה שיוצרה ממנו, לא אפשרה לנו ליהנות ממנו באמת. השנה יוצרו ממנו 4,000 בקבוקים, אמנם מעט, אבל עדיין כפול מאשר בבציר הקודם. והתוצאה מרשימה, בעיקר כאשר טועמים אותה ביחס לבציר 2016, שהיה בציר אופטימלי עבור הזנים האדומים.

היין עצמו רענן ואלגנטי, מרגיש כמו שילוב שלא מעולמנו החם. מן ססגוניות ארומטית המזכירה גאמה, דולצ'טו ובלאו פרנקיש, קריר, חינני, וכולו פרי צעיר בוסרי. דובדבנים ותותים עם פרחוניות, מעט ירקרקות ועשבי תיבול, מבנה טאני עדין ומעט בוסרי, המשתלב בצורה עדינה עם מינרליות סלעית של צור וגיר. יין דק ומלא חיים שכולו אומר רעננות.
מחיר: 99 ₪

לכתבה המלאה