אוגוסט מועד הבציר ובין הכרמים מתרוצצת אישה עם מזמרה, הכירו את מעיין חי, מנהלת הכרמים של יקב רקנאטי
"אז את ג'דאית"?, אני שואלת את הבחורה החייכנית והעדינה למראה, שעומדת בין הגפנים בשמש הבוקר המתלהטת בשמיים. "כן, אני לא פוחדת מאתגרים", היא עונה וצוחקת בקול בזמן שהיא מתכופפת והמזמרה בידה, בוצרת אשכול ענבים ובוחנת אותו בעיון. "עכשיו אני לוקחת למעבדה את כל הענבים שאספתי בששת הכרמים שכבר הספקתי לעבור בהם מהשעה שש בבוקר, כדי לבדוק אם הם כבר בשלים לבציר", היא אומרת וממשיכה לגפן הבאה.
למעיין חי בת ה־37 יש תפקיד מיוחד, והיא גם אחת הנשים הבודדות בארץ שעוסקות בו. היא מנהלת הכרמים והמחלקה החקלאית של יקב רקנאטי, ולמעשה, בשיתוף צוות היקב, היא זו שנותנת את האור הירוק להתחיל לבצור. לתפקיד מתלווה אחריות רבה מאוד, שכן יש לו השלכות על איכות היין שיתקבל, והוא גם דורש שעות רבות של עמידה בשמש, שיטוט בין הכרמים בשבועות שקודמים לתחילת הבציר ושעות ארוכות של ניתוח הנתונים במעבדה.
בימים אלו, לפני העונה הקשה של הבציר, היא נוסעת ממצפה רמון בדרום ועד מושב אודם בצפון, עוברת בין 80 חלקות הכרם של יקב רקנאטי, מפקחת על הדישון, ההשקיה, הריסוס וקביעת מועדי הבציר עם הייננים. לא נדיר לראות אותה יושבת על הברכיים ובוצרת לצד הפועלים בכרם. "הכי בעולם אני אוהבת להיות בחוץ, בשטח. להרגיש את עונות השנה, את מזג האוויר, את הטבע המשתנה לנגד עיני".
היא למדה ייננות, והחלום שלה להפוך לייננית הוביל אותה הרחק מכאן, לאוניברסיטת אדלייד באוסטרליה. את הקריירה המקצועית שלה התחילה בחברת ביוטכנולוגיה בינלאומית, מיד בתום לימודי תואר ראשון בביוטכנולוגיה. "הסתובבתי בעולם, לבושה בחליפה, וביליתי שעות בנסיעות בין פגישות. דווקא נהניתי מהעבודה, אבל לאט־לאט התחלתי להרגיש שהתכנים לא מרגשים אותי. משהו היה חסר לי". בנסיעה ארוכה מירושלים לביתה בגליל העליון, גמלה בלבה ההחלטה. "רגע לפני שיצאתי לדרך, שיתפתי את אחי בתסכול המקצועי שלי. מה החלום שלך? מה את אוהבת? הוא שאל אותי. עזבי את ה'צריכים' של החיים ותחשבי מה היה גורם לך לקום בבוקר עם חיוך על הפנים.
כל ההתחבטויות שלי התנקזו לכדי שלוש שעות של נסיעה לגליל. חשבתי לאן אני רוצה לקחת את חיי. מניתי את האהבות שלי טבע, אומנות, מדעים והרצון ליצור מוצר מוגמר שתהיה בו טביעת היד שלי ואז חשבתי על כך שיין משלב את כל הדברים הללו".
ככל שהעמיקה לחקור בתחום היין, מעיין נכבשה בקסמו והרגישה שמצאה את הדבר שמרגש אותה יותר מכל. שנת עבודה ביקב הרי גליל הבהירה לה שאכן כך הדבר, ובלי להסס היא ארזה מזוודה, התחתנה עם בן זוגה תובל, ויחד הם נסעו לאוסטרליה. היא ללימודי תואר שני בייננות, הוא, הקיבוצניק לשעבר, לעיסוק בחקלאות.
"היו שנתיים מגניבות ומלאות בהרפתקאות. שתינו המון יין, טיילנו וחיינו בטבע ובכרמים, הכרנו אנשים מכל העולם, ובעלי נכבש גם הוא בקסם של עולם היין. היום הוא מנהל הכרמים ועוזר היינן ביקב שאטו גולן".
גם לתחום הביו־דינמי נחשפה באוסטרליה, כשעבדה ביקב הנחשב מאוד NOON. זוהי שיטת גידול ייחודית, אורגנית, שבה משתמשים בתמציות צמחים ובתכשירים טבעיים שמשפרים את הקרקע והופכים אותה לתומכת יותר בחיים בכלל ובגפן בפרט.
עם תרמיל הידע הזה חזרה לארץ, לאחר טיול בניו זילנד, שבמהלכו עבדה ביקבים מקומיים.
ראית עולם, עבדת ביקבים בחו"ל, ובסוף חזרת לארץ?
"החיים באוסטרליה טובים מאוד, רגועים ומאוזנים. יש הרבה כבוד לטבע ולפנאי, אין ריצה וטירוף. אבל אנחנו ציונים. הסבים שלי הם ניצולי שואה שעלו לארץ ועבדו קשה מאוד כדי להקים את הארץ הזאת, ולכן אני מרגישה צורך ורצון להיות כאן ולתרום כל מה שאני יכולה כדי שיהיה כאן טוב יותר", היא אומרת בטון חף מציניות.
היא מתגוררת במושב כנף ברמת הגולן ומגדלת עם תובל את ילדיהם נעמי, יונתן ואוריה.
בשובה לארץ עבדה כייננית וכיועצת ליקבים, אך הרצון להביא לארץ את בשורת הכרם הביו־דינמי ולהיות חלק אינטרגלי מיקב בער בה. החלום הזה פגש את הרצון של יינני יקב רקנאטי, גיל שצברג וקובי ארביב, לפתח את התחום הביו־דינמי. יחד איתם היא מטפחת כיום חלקת כרם ביו־דינמי בנטועה.
זו בשורה מהפכנית בעולם היין בישראל, ויקב רקנאטי הוא מנושאי הדגל שלה. "אני שמחה מאוד שמצאתי יקב עם חזון שמוכן להשקיע הרבה כל כך בפיתוח תחום חדש ולא מוכר בארץ", היא אומרת.
בתוך כל זה, יש לך זמן לתחביבים?
"כיום זה קצת קשה יותר. בין הנסיעות והעבודה המעייפת בכרמים הבאנו לעולם שלושה ילדים, כך שיש לי פחות זמן לדברים כמו ציור, יוגה ומחול, שאני אוהבת מאוד. ובכל זאת, לא ויתרתי על הריקוד, ואני משתתפת מדי שבוע בחוג מחול לנשים".
ועדיין מפעם בה הרצון ליצור משהו משלה, לגדל גפנים בחלקה החקלאית ליד הבית ולהקים יקב בוטיק קטנטן, שבו תבקבק את תמציות החלומות שלה.
